Beyond Impossible - תקופה קולינרית חדשה
הונג קונג היא עיר של טרנדים.
בכל גיחה טרנד חדש מקבל את פניי - פיצריות, בתי קפה בוטיקיים, בתי תה בוטיקיים, חנויות טבע, חנויות טבע שמוכרות ״בתפזורת״, קאפקייקס, וופל-בלגי, קינוחים טבעוניים ללא-סוכר ללא-גלוטן ללא-השם-יודע-מה, פאסט-סלואו-פוד ועוד ועוד. ואלה רק בתחום המזון והנראים לעין ביותר..
בניסיון שלי להבין מה עומד מאחורי זה, אני משערת שזה נובע משילוב של סוג האוכלוסיה עם אופן המסחר הנהוג באיזור. החיה הצרכנית כאן היא גדולה, רעבה, ומוכנה לשלם. אה, ועכשיו היא גם מנסה לחוס על אמא אדמה..
יש כאן ריכוז גבוה של אנשים שמשלמים בשמחה על כל דבר שקורץ להם, וכל הזמן מחפשים ריגושים וסמלי סטטוס, או שירותים שיחסכו להם זמן / יעשו להם סדר / ישרו עליהם רוגע / יקשטו להם את החיים, או יפתרו להם איזה צורך שהוא.
כשפותחים כאן משהו - לא פותחים סניף אחד. אסטרטגית פותחים רשת סניפים - כך שיש סניף בכל מוקד מסחר (ויש הרבה..), כולל דוכן POP-UP בקניוני הענק.
בכל אופן, כחלק מהמגמה הסביבתית, הטרנד החם-חם מהפלאנצ׳ה שנדבר עליו עכשיו - הוא תחליפי בשר ממקורות צמחיים, ובעיקר אחד שכבש את האי בסערה - Impossible Meat.
מדובר בתחליף בשר בקר ממקור צמחי מהונדס גנטית.
היום כבר ברור שהמערך הקולינרי בעולם חייב להשתנות, והשינוי כבר התחיל. ברור שצריכת הבשר גוזלת משאבים אדירים ויקרי ערך. יש כמובן חברות נוספות שמייצרות תחליפי בשר בכל מיני טכניקות, כמו Beyond Meat האמריקאית, Redefine Meat שלנו מאצלנו, שמשלבת בגאונות הדפסת 3D בטכנולוגיה שלה, אך כרגע נתמקד בבלתי אפשרית.
כצמחונית בשנים האחרונות (בשר, עופות, דגים - לא תודה), עם מגמה טבעונית בחודשים האחרונים (פחות ופחות אוכלת דברי חלב וביצים) - לא נגסתי באיזה בורגר עסיסי כבר המון זמן. בלי שום קשר לצמחונות שלי, ועם קשר לזה שהסתובבתי בין יהודים-ישראלים שחיים בחו״ל ונמנעים מלאכול בשר לא כשר - הקציצה הבלתי אפשרית עלתה הרבה בשיחות סלון. כיוון השיחה היה - את חייבת לנסות את זה!
אז ניסיתי, תראו:
היה זה בסוף של יום ארוך ומלא בכל טוב, בעיקר בזמן איכות עם אחי היקר האהוב.
עשר בלילה, עם אשתו והקטנה, שכבר נישנשה קודם ופל בלגי (הטרנד הנוכחי) וצ׳יפס של מקדונלד׳ס, שמנו פעמינו (25 דק׳ ברגל) לעבר ארוחת הערב של יום א׳ בשבוע.
הכיוון היה ברור: Beef & Liberty ב-Lan Kwai Fong. זכרו את השם של האיזור הזה, ארחיב עליו בפוסט נפרד. את ה-Impossible Foods מגישים כבר בכמה מסעדות, והמקומיים טוענים שכאן בינתיים הכי טעים.
קטנטני שיחקה בבלון כתום שקיבלה בפסטיבל הבירה (Chillax Beer & Music Fest) שנחגג ברחוב התוסס, ועוד לפני שהמלצר הגיע לקחת הזמנה, זנחה אותו לטובת צפיה בסמארפון של אמא שלה.
סקרנית ומלאת תיאבון, אחזתי את הבורגר בשתי ידיים, כמו ״אמרוקאית״ טובה, ושמתי ביס של שימחה לטעום את הלא נודע. תשמעו, זה היה טעים. הטעם היה מוכר, המרקם מאוד דומה, הצבע די אמין. זה עבד טוב עם קטשופ, כי איך אפשר בלי? ויסלחו לי אניני הטעם שלא מלכלכים את הבשר שלהם עם רוטב נחות..
כן חסרה לי קצת עסיסיות שומנית - זה הרגיש קצת כמו בשר שבושל יתר על המידה - וזו אולי התלונה היחידה שלי כאן.
מעבר לחוייה הקולינרית, מאוד נהניתי מהארוחה הזו, כי יכולתי לנגוס במשהו שפעם היה נורא בא לי, אבל נמנעתי ממנו כי הפסקתי לאכול בשר. אכלתי את זה בהנאה גדולה ובלב שקט, שאף פרה לא סיימה את חייה בין שני חלקי הלחמניה שידיי אוחזות כרגע. לא הטרידה אותי המחשבה איזה חלקים של איזה חיות יש בקציצה הזו, והאם היא כשרה. והבונוס הכי גדול - הוא לסיים את הארוחה הזו בתחושה קלילה בגוף, תהליך העיכול קל ונעים, אין את כל התופעות של אחרי אכילת בשר - לא כבדות, לא צימאון, לא עייפות, וגם לא גזים בריחות וטעמים שמלווים אותך הרבה אחרי האירוע. אוטופיה.
אפשר להתווכח על הערכים התזונתיים של הקציצה הזו. ואפשר גם לטעון שמזון מעובד זה מזון מעובד - אני לא חושבת שהקציצה הזו יכולה לגרום יותר נזק מקציצה מן החי, או להיות פחות מזינה. אני לא באמת יודעת, לא התעמקתי בזה. מה שאני כן יודעת, זה שאני אמשיך להקפיד על ירקות, אגוזים ופירות טריים באחוז גבוה מהתזונה שלי, וכשיתחשק לי בורגר פעם או פעמיים בשנה - בכיף אבחר בקציצה הבלתי אפשרית כמענה הולם.
