• חוה ליאל

אוכלים, שותים מדברים | פרק 1: עם בין לאדן

עודכן ב: פבר 29

מסורת חדשה מתחילה כאן בבלוג - פגישה קלילה לשיחה עם מישהו שמעניין אותי, במקום מפגש אהוב, עם משהו לשתות ומשהו לנשנש. לא חוסכים כאן בפרטים!

ובפרק הראשון נפגוש את בן - אומן חזותי, תלמיד ואיש שיחה מרתק.


1. מי אני ומה שמי, האינסטגרם שלי ומה מפגיש אותנו? על מה אנחנו הולכים לדבר?

בן: בין לאדן | אינסטוש: been.laden, מפגיש בינינו עניין משותף בעיצוב ובאומנות רחוב ועל זה אנחנו הולכים לדבר.


2. איפה בחרנו להיפגש, קצת על המקום וקצת על מה שבחרנו לאכול ולשתות.

נפגשנו במוסלין, גלידריית-בוטיק-צרפתית ירושלמית משובחת, בסניף הנשיא שמושך אליו קהל מרתק.

אני לקחתי בגביע של אלופים סורבה קוקוס + טונקה, בן פינק גם באספרסו ועוד סקופ של מאצ׳ה לקינוח.

בן נישנש: קוקוס, 2 כדורי קרמל מלוח ועוד קצת קוקוס לאיזון..


3. צוללים: אומנות רחוב - התגלגלנו לשיחה הזו כך במקרה יום אחד, וזה ממש כיף לדבר על תחומי עניין משותפים, אז הייתי שמחה להביא את עיקריה לכאן. בוא נדבר קצת על מגמות, טכניקות, מה קורה בעולם, מה קורה בארץ, מה קורה בירושלים.

שנינו מסכימים על זה שאומנות רחוב בכלל, והגרפיטי בפרט, איבדו מהמחתרתיות שלהם, מהמחאתיות הפוליטית/חברתית, וממהותם טרום עידן האינטרנט. ציורי קיר בעזרת פחית (תרסיס צבע) הפכו מאקט אקספרסיבי, לאקט שמוזמן וממומן ע״י גופים ציבוריים ומסחריים, ועוזר להם לפלוש לעוד מרחב.


אומן רחוב בברוקלין נ״י, עובד על ציור קיר מסחרי כפרסומת למותג

בן חושף פן נוסף של התמורה שעוברת אומנות הרחוב, ומצביע על האינסטגרם ככלי ששינה אותה.


בן: מה ששינה את פני הגרפיטי עכשיו, זה כניסת האינטרנט. ההשתלטות של אינסטגרם על החיים של אנשים. ברשת אפשר לנהל בלוג אנונימי, תכונה שהולכת יד ביד עם אומנות רחוב: ההסתתרות מאחורי שם בדוי ויצירת ערוץ תקשורת אלטרנטיבי עם הסביבה.


פעם מי שהיה עושה אומנות רחוב, היה מגיע עם איזה דחף / עניין / שאלה / אמירה, שהיה גורם לו לעשות משהו יוצא דופן, חורג מהנורמה. האומן עשה למען זרם שהוא משתייך אליו ומגיב אליו. באינסטגרם, לעומת זאת, כבר אין צורך לריב על טריטוריה, על קירות - המימד הזה השתנה מהרגע שאתה יכול להעלות עבודה שלך לאינטרנט ושם היא חיה לנצח, בעוד שעל הקיר חייה קצרים.


עבודה של בן מפנתיאון הנצח

בעבר העיסוק באומנות רחוב נחשב לתואר נחשק שאדם צריך לעבור דרך ארוכה כדי להשתייך למעמד כזה. האומנות הייתה חיה ונצרכת ברחוב. אדם היה צריך לצאת לרחוב ולצייר באופן קבוע, להלחם על מרחב ועל חשיפה ליצירות שלו. העבודות נמחקות והרצון לחזור לצייר כתגובה רק מתגבר. תמיד קיימת האפשרות להתפס, ולמעשים ברחוב יש מחיר.


בימים אלה המחיר הוא אחר. כשאמן משתמש באינסטגרם, מבלי לשים לב - המאמץ שלו מתרכז בלייצר תוכן חדש ומרגש כמו עיתונאי, תוך תחרות ברורה באלו שמופיעים מעליו ומתחתיו בפיד. מופעלים כאן שרירים אחרים, האמן נלחם על המרחב באינטרנט ולא על המרחב ברחוב, זה עולם מאוד מבלבל אם לא שמים לב למה נכנסים.

לכן ההשתלטות של אינסטגרם היא קטלנית לאומנים עצמם.


עבודה של בן, פרינט

הכוויה שחוויתי בשנה האחרונה מאומנות רחוב, היתה כשהוזמנתי לצייר באירוע מוזיאון פופ-אפ בבניין בת״א, אירוע תרבותי שהתגלה כטריק שיווקי לקידום נדל״ן. דחסו שם כמות גדולה של אמנים וחובבי אומנות ואמרו להם תציירו על קיר. התוצאות היו מסקרנות, אבל בהרבה מקרים לא היה ברור מה הקשר בין זה לבין ההיסטוריה העשירה של אומנות הרחוב..


אני מרגיש שאני שייך לזרם של עשיה שלא ממש שייך למה שמכונה אומנות רחוב, אלא ״אומני בית״.

אלה אומנים שמרבית העשייה שלהם נולדה על השולחן בחדר הפרטי שלהם. כחלק מהמפכה הדיגטלית אומנים לא מוכרחים לעבוד בקבוצות או בסטודיו, כל אחד יכול ליצור ולשגר לחלל הציבורי-וירטואלי את העולם שהוא ברא בחדר שלו.


עבודה של בן על קיר

חלק גדול מהדברים שעשיתי לא חוקיים, סוג של מפגש כזה עם הרחוב משפיע על הצורה שבה הדברים שאני עושה יראו. דברים צריכים להיות פשוטים בגלל לחץ הזמן שיש, יותר זמן על הקיר = יותר סיכוי למפגש לא נעים עם בעל הקיר או עם רשויות החוק.


אחד הסגנונות מהם אני מושפע הוא הגרפיטי האירופאי של שנות ה-80-90. הז׳אנר הזה עוסק גם בצורה של אות וגם בגישה לאורח חיים מסויים, כובד החיים המודרנים על אדם בודד שחיי בתוך עיר ענקית, געגוע לביטוי טבעי יותר, נסיון לפרוץ את הסימטריות המדכאת של הרחובות הישרים דרך קישקוש ברחוב, קצת כמו עשבים שוטים שפורצים דרך מדרכות האבן, בדרך עדינה אבל נחושה.


גרפיטי מעמוד האינסטגרם של בן

4. ספר לי על האומנות שלך. מה אתה עושה, סגנון, טכניקות, השפעות, איך הגעת לזה, מאיפה זה בא ולאן זה לוקח אותך.

בגיל 11 לראשונה אחזתי פחית והלכתי לצייר גרפיטי. הבנתי שגרפיטי היא תופעה מסקרנת בהרצאת אומנים של BROKEN FINGAZ, הרצאה שהייתה מיועדת לבוגרים והתפלחתי אליה, הייתי אז בכיתה ח׳.

הם סיפרו על זה שהם עובדים כבר 10 שנים בקבוצה הזו, והראו לנו דברים שהם עשו בחיפה ובעולם. באותו יום המצאתי לעצמי שם והתחלתי לנסות להתחקות אחר הסגנון שלהם ושל אומנים אחרים. לא היה לי עם מי לחלוק את זה, אבל חייתי את זה. הייתי נוסע על סקייטבורד ברחובות ירושלים עם חברים, ושם עברתי את החינוך שלי בנושא.


עבודה של BROKEN FINGAZ, חיפה

למדתי לקעקע, התלמדתי בסטודיו בי-ם ואח״כ המשכתי עצמאית. חזרתי לצייר גרפיטי עם פחיות עם חבר׳ה מירושלים, ת״א וחיפה. היינו עושים סשנים של ימים שלמים של ציור על קירות במבנים נטושים ועל כל מיני קירות במרכז העיר.


בהמשך נסעתי לחילופי סטודנטים בברצלונה, ושם כבר הייתי מצייר כמה פעמים בשבוע.

בקירות שעשיתי שם, הכל התגבש לשפה חזותית שאני מפתח וחוקר, שמורכבת מכמה השפעות שסיקרנו אותי:

- גרפיטי אירופאי וחיי רחוב אירופאיים בשנות ה-80-90, גרפיטי על רכבות, צועניות, איטליה-ספרד.

- הקשר שגיליתי בין ספרד לישראל - הערסיות, שהיא נק׳ פתיחה לרוב האוכלוסיה - להיות שמח וגאה בתוך החיים הדלים שאתה חי. התעלמות מדברים קשים, או הצגתם כטובים. צורת חיים שמוכתבת ומנותבת ע״י מותגים וקניות.

- לתוך כל זה נכנסת גם השפעה של מאיירי קומיקס איטלקים מוקדמים, משנות ה-40-50, כמו בניטו ז׳אקוויטי.


Illustration by Jacovitti Benito

סביבת האינסטגרם לא מאפשרת לבן אדם להישאר מקובע בסגנון שלו בגלל חקיינות. לכן אומן כל הזמן צריך לעבור אבולוציה ולהמציא מחדש. הקהל אוהב תוכן חדש רענן :)


5. במילה וחצי על ירושלים - מאיזה פן שבא לך. או: מה ירושלים בשבילך?

אני חושב ירושלים זו עיר ששוכחת נורא מהר את ההיסטוריה הנוכחית שלה. יש כאן דמויות מפתח באומנות, במוזיקה ובעשייה יצירתית, והן לא בהכרח זוכות למיתולוגיה שזוכות לה דמויות מקבילות בערים גדולות אחרות בעולם. היא לוקחת הרבה ולא בהכרח נותנת חזרה.

כנגד זה, היתרון האדיר שאני רואה בי-ם, הוא שכשבן אדם עושה משהו שמפר את הסדר הכללי - זה מורגש מיד. מי ששונה - באמת שונה, עם כל המחיר שבדבר, לטוב ולרע.


6. ה-פרוייקט שלך - אחד שביצעת - מהו?

ה-פרוייקט שלי, יהיה העולם הזה שנוצר תחת השם ׳בין לאדן׳. לפתח איזושהי שפה שנשענת על הרקע שלי, דברים שאני אוהב, וגם על המוגבלויות שלי. אני מצייר כמו שאני מצייר כי ככה אני יכול לצייר.


7. על מה אתה עובד עכשיו?

על ספר של ציורים - דוגמאות שאני רוצה לחלק בחינם לכל מי שמעוניין. הספר נקרא Oh, I Love Life. הספר יציג את העולם כחיובי ומתוך שביעות רצון כנגד תחזיות של עתיד רע, מאוד חשוב לזמנים האלה. הזרם הזה של לראות את העולם חיובי מאוד טרנדי עכשיו, והוא חלק מהחיים שלי.



8. תראה את הסקיצה האחרונה במחברת שלך.

התחלתי סקצ׳בוק אתמול. זו סקיצה של שני האבירים מהלוגו של Faber Castell



9. כלי עבודה אחד שאתה מחובר אליו במיוחד / לא יכול בלעדיו / משתמש בו המון:

עט פיילוט V7 - פעם הייתי עובד עם ציוד יקר ומתוחכם, היום יותר עם מה שזול ועובד קצת פחות טוב. יש בזה איכות קצת יותר אנושית.

על הקיר פחית (פחית ספריי צבע) - הארד-קור של מונטנה, פחית בלחץ גבוה שיותר מטפטפת.



10. מילה על השראה

השראה זה מנגנון נורא חמקמק. זה משהו שמתגנב, כשאתה לא מנסה להזמין אותו.


---


הכותבת: חוה ליאל מונסונגו מתמחה בעיצוב והפקת מתנות עסקיות ייחודיות לחוויית לקוח מעולה (קיים/פוטנציאלי), להגברת מודעות-מותג, לקידום מכירות, ולאירועים וכנסים עסקיים.

מעריכה אומנות רחוב ואנשים יוצרים 3>

מוזמנים לעקוב אחריי בפייסבוק, באינסטגרם ובלינקדאין.



  • Black Facebook Icon
  • Black Instagram Icon
  • Whats-01

נייד: 054-5332273 | paper@miniyar.com | ישראל

0